Purpose – This paper aims to present findings from a research project that examined the contribution of a third partner in an encounter among three groups: Palestinian/Arab–Israelis, Jewish–Israelis and Germans. In recent decades, planned intergroup encounters have played an important role in conflict management, reconciliation and peace-building. Nearly all models use a dyadic structure, based on an encounter between two rival groups mediated by a third party. Design/methodology/approach – The study was based on a year-long academic collaboration and two encounters between social work students from Israel and Germany (15 each). The central issues addressed were personal and collective identity; personal, familial and collective memory; and multicultural social work practice that were present in the encounter with the “other”. Participants were heterogeneous in terms of gender, ethnic background and religion, inviting exploration of personal and professional meanings. Using 15 in-depth interviews with Israeli participants, we identified and analyzed the personal and interpersonal processes occurring during these encounters. Findings – Jewish and Arab participants positioned themselves vis-à-vis the German group in two main configurations (singular identities and multiple multifaceted identities), which alternated according to the contexts to which the larger group was exposed, and in congruence with the developmental stage of group work. Originality/value – The findings suggest that a “third” partner can significantly contribute to an intergroup encounter by reflecting on the relationship created between rival parties to a dyad, thereby helping them deconstruct their binary “us-versus-them” relationship.
מטרה: לבחון את תרומתו של צד שלישי לאיכות המפגשים הבין-קבוצתיים. נבדקים: 15 סטודנטים ערבים ישראלים ויהודים ישראלים, ו-15 סטודנטים גרמנים, שהשתתפו במפגשים בין-קבוצתיים בנושאי זהות. שיטה וכלי מחקר: 15 מהסטודנטים הישראלים השתתפו בראיונות עומק אשר בחנו את התנסויותיהם ותחושותיהם במפגשים. מן הממצאים: ניתוח הראיונות העלה שני מושגים מרכזיים: ייחודיות זהותית - של כל קבוצה בנפרד; ואוניברסליות – של גורמי זהות משותפים. במשך המפגשים מסגרו עצמם המשתתפים היהודים והערבים באמצעות שני מושגים אלו, בהתאם להקשר ולנושאי הדיון במפגשים. בנוסף, הנבדקים העידו כי לעיתים המשתתפים הגרמנים היוו מקור לשיקוף ואף מודל לחיקוי, אשר הקלו על השיח והיחסים בין בני הקבוצות המשוסעות. הממצאים מלמדים כי צד שלישי יכול לתרום למפגש בין קבוצות בסכסוך, תוך ריבוד זהויות ופירוק התפיסה הדיכוטומית "הם ואנחנו".
מטרה: לבחון את מאפייני הכשרתם של עובדי רווחה בצלו של הסכסוך המזוין. נבדקים: 25 מרצים ומחנכים המכשירים עובדים סוציאליים באוניברסיטאות ומכללות. שיטה וכלי מחקר: הנבדקים השתתפו בראיונות מובנים למחצה אשר בחנו את דרכי הוראתם ואת השפעת הסכסוך האזורי עליהן. מן הממצאים: ניתוח הראיונות העלה ארבע תמות מרכזיות המלמדות על מאפייני הוראת עבודת הרווחה בצל הקונפליקט: זיהוי האחר הערבי; התמודדות עם השלכות המלחמה; מתח בין הממד הפוליטי לאישי; ניסיון למצות את הסכסוך מהחינוך לעבודה סוציאלית. המרואיינים לא עסקו בהוראתם באופן מכוון או ישיר עם הקונפליקט או השלכותיו, והתייחסויות אליו עלו והוצפו באופן ספונטני תוך כדי הוראה, או מעצם המפגש עם ערבים. בנוסף, הנבדקים העידו כי עברו חברות מקצועית, אשר במסגרתה מתבצעת הפרדה פעילה בין נושאים הקשורים לסכסוך ובין נושאים הקשורים לפרקטיקה של העבודה הסוציאלית. הממצאים מלמדים על תהליכי ההשתקה החלים על השיח בתחום הקונפליקט הישראלי-ערבי, במסגרת הכשרתם של עובדי הרווחה.
