Abstract:
מטרה: לבחון כיצד נתפסים המושגים "סיכון" ו"בטחון" בעיני ילדים ומתבגרים בחברה החרדית. נבדקים: 30 ילדות וילדים בגילאי 10-16. שיטת מחקר: הנבדקים השתתפו בקבוצות מיקוד בהן השתתפו בליווי מדריך בראיון מובנה למחצה על משמעותם של המושגים סיכון והגנה ועל הקשרם בחייהם. מן הממצאים: ניתוח הדיונים בקבוצות המיקוד הציף 4 ממדים אליהם קשרו הנבדקים את תפיסותיהם הסובייקטיביות בעת התייחסותם לתחושות סיכון ובטחון: הגופני; הרגשי; הפוליטי; והרוחני. בטחון גופני נקשר מצד הילדים לתחומים שונים, ביניהם חציית כביש, נסיעה באופניים ומשחק במשחקים מסוכנים. ממד פיזי נוסף שנקשר לתחושות סיכון בקרב הנבדקים היה ההמצאות במקומות בלתי מוכרים, ורבים מהם סיפרו על החשש מחוסר היכולת לשוב לביתם. מקצתם אף קישור תחושות סיכון לאפשרות של חטיפה על ידי אדם מחוץ לקהילתם. בקרב הנבדקים הגדולים יותר ובקרב הבנות, גורמים רגשיים שנקשרו לתחושות סיכון ובטחון עלו כגורמים מרכזיים בדבריהם. בתחום הפוליטי הנבדקים התייחסו לסיכוני הסכסוך הישראלי-פלסטיני והציפו תוך כדי כך תחושות של פחד מפני הקהילה הערבית. בנוסף, נמצא כי בעוד שהנבדקים המבוגרים יותר תפסו סיכונים רוחניים כנושא מלחיץ עכשווי, הצעירים יותר ראו בהם דברים שהמבוגרים הזהירו אותם לגביהם אך שאינם מדאיגים כרגע. הממצאים מלמדים כיצד התרבות, הדת, הרוחניות, ההקשר החברתי-פוליטי ברמת המאקרו, המגדר והגיל מהווים גורמים המשפיעים במקביל על התפיסה הסובייקטיבית של הסיכון וההגנה בקרב ילדים מהמגזר החרדי.