Abstract:
המטרה : לבחון את תפיסותיהם של אנשי מקצועות הטיפול המטפלים בילדים שעברו התעללות מינית כלפי מושג האהבה בסביבתם של ילדים אלה. הנבדקים : אנשי מקצוע העובדים עם ילדים שנפלו קורבן להתעללות מינית במרכזים שונים לשלום הילד בארצות הברית. שיטת מחקר : הנבדקים השתתפו במחקר איכותני, שבמסגרתו נערכו חמש קבוצות מיקוד. מן הממצאים ניתוח הדיונים בקבוצות המיקוד הצביע על קיומם של שלושה היבטים שנקשרו לתפיסותיהם של אנשי המקצוע כלפי מושג האהבה במשפחות שבהן קיימת התעללות מינית: תפיסות הנוגעות לאהבה הורית; תפיסות המתייחסות לאהבת הילד את ההורה; ותפיסות הנוגעות לאהבה בין האחאים. הנבדקים הכירו בקיומה של אהבה הורית במקרים שבהם טיפלו, אך ראו אותה בצורה אמביוולנטית, ובדרך כלל כתוקפנית ולא סתגלנית. לעומת זאת, הם נטו לתפוס את הילדים כבעלי יכולת רבה מאד להביע ולהרגיש אהבה אמיתית וכנה. כמו כן, אנשי המקצוע שהשתתפו במחקר גם הכירו את המנגנונים המאפשרים לילדים לאהוב גם את ההורה הפוגע וגם את ההורה שלא, ואת הבעות האהבה המורכבות של האחאים, גם במקרים שבהם אחד האחים התעלל מינית באחרים. לבסוף, נמצא שחלק מן המשתתפים ראו בילדים שחוו התעללות מינית כבעלי תחושת סוכנות המאפשרת להם לקבל החלטות הקשורות לאהבה ולדאגה בצורה מודעת. ממצאי המחקר מאירים את הצורך לקדם את השיח על אהב ומשמעויותיה במקרים טיפוליים של התעללות מינית בתוך המשפחה, שכן ההכרה במורכבותם של קשרי האהבה יכולה להעצים את הילד הנפגע ולתמוך בצורך שלהם להאמין באהבת ההורה. 
