Abstract:
המטרה: לבחון את מקומו של ההקשר המרחבי בחוויות של אבות הומוסקסואלים שהפכו להורים דרך הליכי פונדקאות. הנבדקים: 14 אבות יהודים הומוסקסואלים שהפכו להורים דרך הליכי פונדקאות שנערכו בחו"ל. מחצית מן הנבדקים התגוררו בתל־אביב ומחציתם באזורים כפריים או בעיירות, רחוק מן המרכז. שיטת המחקר: הנבדקים השתתפו במחקר איכותני, שבמסגרתו נערכו ראיונות אישיים. מן הממצאים: ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות. תמות אלה ביססו את ההבנה כי חוויותיהם של אבות הומוסקסואליים ניתנות להבנה במונחים הקשורים לתנועה בשני צירים מרחביים סותרים: ציר אחד שמאשרר את ההבחנה בין פריפריה ומרכז; וציר שני שמאתגר הבחנה זו. הבנה זו התחזקה עוד יותר בעקבות העובדה כי כל 14 המרואיינים התייחסו באופן ספונטני מבלי שנשאלו על כך, כי מקומם הגיאוגרפי מהווה גורם שמשפיע על ההתנסויות ההוריות שלהם. התמה הראשונה התייחסה להבדלים שבין המרכז והפריפריה. במסגרת תמה זו, בלטה ההתייחסות של חלק מן המרואיינים לתל־אביב כאל מרחב מקבל ומכיל שמחבק הורות הומוסקסואלית, והדגשת הניכור וההדרה שמאפיינים את האזורים הרחוקים מתל אביב בהקשר זה. התמה השנייה עסקה בתחושות השייכות לפריפריה של חלק מן המרואיינים. תחושות אלו אתגרו את הדימוי החברתי השלילי שדבק בפריפריה כמרחב שמרני ואף הומופובי. במסגרת תמה זו נמצאו מרואיינים שחזרו אל הפריפריה מן המרכז על מנת לגדל את הילדים, תוך שהם נשענים על ההורים המקבלים כמשאבי תמיכה שקיבלו אותם כפי שהם. התמה השלישית והאחרונה התמקדה בתנועת המרואיינים לקראת תחושת ההכללה בסביבות הגאוגרפיות השונות. במסגרת תמה זו נמצאו מרואיינים שהרגישו כי עם הפיכתם להורים, ההבדלים שבין ההטרוסקסואלים וההומוסקסואלים בסביבתם הצטמצם, דבר שאפשר את התפתחותה של תחושת הקבלה וההכללה החברתית. ממצאי המחקר מראים כיצד האבהות ההומוסקסואלית מהווה תופעה בעלת הקשרים מרחביים־גאוגרפיים. 
