Abstract:
המטרה: לבחון ולהשוות את תפיסותיהם של עובדים סוציאלים והורים משכונות מוחלשות בנוגע למשמעות המושג "מצבי סיכון". הנבדקים: 35 הורים לילדים במצבי סיכון משכונה מוחלשת ו־15 עובדים סוציאליים העובדים במחלקת הרווחה בשכונה. שיטת המחקר: הנבדקים השתתפו במחקר איכותני, שבמסגרתו נערכו ראיונות אישיים. מן הממצאים: ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות. התמה הראשונה עסקה במעורבות של העובדים הסוציאליים בשכונה. ניתוח תמה זו הראה כי בעוד שהעובדים הסוציאליים ראו במיקומה של מחלקת שירותי הרווחה בתוך השכונה כדבר מבורך, וכהזדמנות לבסס קשרים קרובים עם האוכלוסייה המקומית, נמצאו הורים שראו בקרבה זו חדירה מוגזמת למרחב שלהם. התמה השנייה התמקדה בפערי תפיסת העזרה: בעוד שההורים שהשתתפו במחקר חשו כי הם זקוקים יותר לסיוע חומרני, העובדים הסוציאליים העדיפו להציע סיוע נפשי־טיפולי. התמה השלישית והאחרונה נקשרה לתיוג המלווה את המושג "ילדים במצבי סיכון". במסגרת תמה זו נמצאו תפיסות מגוונות, הן בקרב העובדים הסוציאלים הן בקרב ההורים בנוגע למידה שבה עצם המגורים בשכונה מוחלשת וקשת יום גורם מציב בהכרח את המשפחה בסיכון. ממצאי המחקר מצביעים על החשיבות הטמונה בהטמעת תפיסות מודעות עוני ונוגדות דיכוי בקרב עובדים סוציאליים, ובעיקר בקרב אלו שעובדים עם ילדים במצבי סיכון ומשפחותיהם. הסבר מושג: עבודה סוציאלית מודעת־עוני - פרדיגמה בשדה המקצועי של העבודה הסוציאלית, אשר גובשה ופותחה באופן ייעודי לצורך מתן שירותים חברתיים לאנשים החיים במצב של עוני. פרדיגמה זו רואה בעוני הפרה של זכויות אדם, ומציבה במרכז את מאבקם של אנשים בעוני. 
