Abstract:
המטרה: לאפיין את מערכת היחסים שבין עובדים סוציאליים ופליטים בצל אקלים פוליטי עוין. הנבדקים: 16 מחפשי מקלט אריתראים ו־22 עובדים סוציאליים העובדים עם פליטים בגרמניה ובישראל. שיטת מחקר: הנבדקים השתתפו במחקר איכותני, שבמסגרתו נערכו ראיונות אישיים. מן הממצאים נמצאו הבדלים חברתיים, פוליטיים וארגוניים משמעותיים בין שתי המדינות הנחקרות בכל הקשור לעבודה הסוציאלית, ובמדיניות הטיפול בפליטים בעיקר. למרות זאת, ניתוח הראיונות חשף שתי תמות מרכזיות שהיו משותפות לשתי המדינות ואפיינו את השפעת האקלים הפוליטי והמדיניות על מערכת היחסים המאפיינת את עבודת הרווחה עם פליטים ומבקשי מקלט. התמה הראשונה הייתה המעבר לעבודה סוציאלית "לא־רשמית" בעת הטיפול במבקשי מקלט ופליטים על חשבון הפרקטיקות המקובלות. התמה המשותפת השנייה הייתה שינוי יחסי הכוחות בין העובד הסוציאלי והפליט. שינויים אלו התאפיינו ביצירת דינמיקה דמוי־חברית שאפשרה יחסים שוויוניים יותר בין העובדים הסוציאליים ולקוחותיהם הפליטים מצד אחד או ביצירת דינמיקה הדומה ליחסי הורה־ילד שהובילו להעצמת התלות של הפליטים בעובדים הסוציאליים מן הצד האחר. דינמיקת יחסי הורה־ילד אפיינה יותר את העובדים הסוציאליים מישראל בהשוואה לעמיתיהם מגרמניה. ממצאי המחקר שופכים אור על האתגרים והקשיים המתעוררים בעבודה הסוציאלית העוסקת בפליטים ומבקשי מקלט תחת אקלים קשה הכולל גזענות יום־יומית, מדיניות מדירה ושיח פוליטי קשה.
